top of page

הגדרות, גדרות

עניינים של הגדרות. הגדרות וגדרות. גבולות מגדירים שטח, תחום מחיה, טריטוריה.

אומרים שילד מבקש גבולות. הרי זה הויכוח הביתי מהיותר נפוצים ושגורים: "את לא שמה גבול", "אתה חסר גבולות".. סוג ויכוח שמתרחש מול הילד הסוער, המתפרץ, שברור שמבקש משהו. אבל מה? האם גבול הוא מבקש? ואם ננסה לשנות את השפה, לשתול מילה אחרת במקום 'גבול' בויכוח המשופשף, אולי נבין משהו חדש על עניין ישן? ננסה 'שייכות' ננסה 'נוכחות', ננסה 'מבט מיטיב', 'קירבה', 'הבנה', 'הקשבה'. ועוד אחת חשובה: 'הגדרה'. ילד מבקש לעצמו הגדרה מתוך עצמו, מתוך כוחות נפשו. האם נוכל לעצור, להקשיב ולעזור לו לבנות את הגדרתו ולתת ביטוי לכוחותיו?

פרשתי גיליון נייר על הריצפה. נצייר אותך, הצעתי. היא נשכבה בשמחה על הנייר הלבן. אימא ציירה סביבה את קו המתאר של גופה, הקו המגדיר, בטוש שחור, סובבת אותה בעדינות. היא קמה, התבוננה ובחרה למלא את גוף הרשום בצבעי ידיים עזים. בשתי ידיים מרחה ונמרחה. באדום, ירוק, צהוב. צבעי היסוד התערבבו בין אצבעותיה לאלפי גוונים והפכו לסערה צבעונית, מוכלת בקו המתאר של הגוף. אנחנו מתבוננות ביחד ביצירה. משהו חסר לה. היא מבקשת מאימא לצייר לה כתר כסף, ומנייר צהוב היא גוזרת שמש ומדביקה אותה במרכז הדמות. עכשיו זה מושלם, היא אומרת בחיוך גדול. אימא למה את בוכה, היא שואלת, ומתרפקת עליה בלי לחכות לתשובה.

רוני גונן שמחוני

אני מציירת, מדביקה, גוזרת, מפסלת, משלבת חומרים ויוצרת מאז שזוכרת את עצמי. לוקחת את הזמן להבין מה הנחיצות והתפקיד של אמנות בחיים שלי ושל אחרים, מה ההשפעה של האמנות על חיינו, מה מהות הריפוי שבה ולמה אי- אפשר בלעדיה

המרחב של 'אמנות מרפאה' מאפשר חיבור לעצמנו, לאמן היוצר שבתוכנו, הזדמנות לתת ביטוי לקול הפנימי  הלוחש בתוכנו, גילוי היצירה

 .האינטואיטיבית הטבועה בנו

ב'אמנות מרפאה' יש  הזמנה  לך ולך לעצמך או עם ילדך ליצור זמן שקט המאפשר הקשבה, התבוננות וקירבה דרך הבעה ויצירה, זמן לנראות. מרחב  מיטיב של אישור, התחדשות וריפוי

עוד השראה ב:
  • רוני גונן שמחוני בפייסבוק
  • רוני גונן שמחוני באינסטגרם
צבעים בבלוג:

:הרשמו והשארו מעודכנים

bottom of page