מתי שהוא השנה אעצום את העיניים ואפקח את הלב האוהב, הכואב, אאטום את האוזניים ואקשיב לרחשיו, ללחשושיו, אעצור את התנועה ואושיט יד לילדה הקטנה השותקת בפנים, בעיניים פקוחות, באוזניים כרויות.
הילדה הזו היא אני, הילדה הזו היא ילדתי שלי, זו החיה בפער שבין דרישה להרגשה, בין מציאות תובענית למהותה הטבעית, בין מה שרוצה ואפשר לבין מה שצריך ומותר.
מתי שהוא השנה אתן לה רשות, אאפשר לה זמן של ניראות, זמן של ביטוי וחיבור לכוחות היצירה שבנפשה אצרה.
מתי שהוא השנה ניפגש במרחב של אמנות מרפאה
אני מציירת, מדביקה, גוזרת, מפסלת, משלבת חומרים ויוצרת מאז שזוכרת את עצמי. לוקחת את הזמן להבין מה הנחיצות והתפקיד של אמנות בחיים שלי ושל אחרים, מה ההשפעה של האמנות על חיינו, מה מהות הריפוי שבה ולמה אי- אפשר בלעדיה
המרחב של 'אמנות מרפאה' מאפשר חיבור לעצמנו, לאמן היוצר שבתוכנו, הזדמנות לתת ביטוי לקול הפנימי הלוחש בתוכנו, גילוי היצירה
.האינטואיטיבית הטבועה בנו
ב'אמנות מרפאה' יש הזמנה לך ולך לעצמך או עם ילדך ליצור זמן שקט המאפשר הקשבה, התבוננות וקירבה דרך הבעה ויצירה, זמן לנראות. מרחב מיטיב של אישור, התחדשות וריפוי
