הוא עף
בשוק יוצרים קטן ניגש אלי ילד כבן תשע והציע לי את מרכולתו.. מהשקית הוא הוציא דף דפדפת שורות, עליו מצויר משהו בעיפרון והושיט לי. בחמש-עשרה שקל. ואני מסכים לרדת לעשר, הוסיף מייד, אבל לא פחות , ניהל את המו"מ בחן. קודם כל ספר לי מה ציירת, ביקשתי. מה את לא רואה? הוא עף. אה, עכשיו אני מבינה, אמרתי . בבית פרשתי את הדף והתבוננתי. אכן הוא עף, הדרקון שבציור, עם אש קטנה יוצאת מפיו, קוצים על מה שנראה כראש וגם אוזניים, כנפיים וחרב. מין דרקון אביר שכזה. דרקון שמח, ידידותי ומלא תנועה. הביטחון והתעוזה של בן התשע שבו את ליבי. הוא יודע מה צייר, הוא מאמין במה שיש לו למכור ובלי להסס הוא מציג את עצמו לעולם. ומה עם הדרקון שלי, אני תוהה. מה עם הדרקון שלך?
בכל אחד הלא חבוי דרקון בעל אש, שלפעמים רוצה לשלוף חרב ולהציל את העולם, לפעמים שמח וחזק, לפעמים עצוב, לפעמים ידידותי לפעמים פחות, אך תמיד, תמיד רוצה להתגלות ולעוף. לעוף גבוה במלא הדרו.
